המשקיעים תגמול נוסף לקבל לקנות נתח על מה שהם מקבלים. על החזקת נכס פחות מסוכן, כגון איגרת חוב ממשלתית. התיאוריה הפיננסית המודרני מבוסס על ההנחה כי הפרמיה יהיה גדול מספיק בממוצע כדי לפצות את המשקיע על הסיכון הנוסף. עם זאת, מחקרים מצאו כי הפרמיה ההון הממוצע במשך שנים רבות הייתה הרבה יותר גדול ממה שנראה להיות מוצדק על ידי riskiness הממוצע של מניות. כדי לפתור את הפאזל פרמיה הון כביכול, כמה כלכלנים הראו כי משקיעים עשויה להיות גדולה יותר שנאת סיכון כלפי מניות מאשר ההנחה היא התיאוריה המסורתית. יש הטוענים כי הפרמיה הון עצמי בעבר היה mismeasured, או לידי ביטוי של מדגם מייצג לחלוטין של מחירי המניות. אחרים מראים כי הפרמיה גבוהה הוא הוכחה לכך תאוריית השוק היעיל אינו חל על שוק המניות. יש החושבים כלכלנים שנפלו לרמות יותר בקלות הסביר הפרמיה במהלך שנות ה-90. אף אחד לא באמת יודע מי, אם בכלל, של פרשנויות אלו צודק.