מאז 1930 עברו מהנורמה ברוב המדינות המפותחות על המחירים הממוצעים לעלות שנה אחרי שנה. עם זאת, לפני 1930 דפלציה (נפילה מחירים) היה אפשרי כמו האינפלציה. ערב מלחמת העולם הראשונה, לדוגמה, המחירים בבריטניה, הכוללת, היו כמעט בדיוק אותו הדבר כמו בזמן השריפה הגדולה של לונדון בשנת 1666. דפלציה היא נפילה מתמיד ברמת המחירים הכללית של סחורות ושירותים. זה לא להתבלבל עם ירידה במחירי במגזר כלכלי אחד או עם ירידה בשיעור האינפלציה (הידוע בשם דיסאינפלציה). דפלציה לפעמים יכול להיות מזיק, אולי אפילו דבר טוב, אם המחירים נמוכים להרים הכנסה אמיתית, ומכאן כוח קניה. . ב- 30 השנים האחרונות של המאה ה-19, לדוגמה, לצרכן המחירים ירדו כמעט בחצי בארצות הברית, כמו הרחבת רייל, ההתקדמות בטכנולוגיית תעשייתי הביאה דרכים יותר זול לעשות את הכל צמיחה התמ ג האמיתי עדיין השנתי על התקופה בממוצע יותר מ- 4%. דפלציה מסוכן, עם זאת, אפילו יותר אז האינפלציה, כאשר הוא משקף נפילה חדה הביקוש, עודף קיבולת, היצע הכסף מתכווצת, כמו בתקופת השפל הגדול של שנות השלושים המוקדמות. בארבע השנים 1933, מחירים לצרכן האמריקאי נפל על-ידי 25% תוצר אמיתי על-ידי 30%. בורח דפלציה מסוג זה יכול להיות הרבה יותר נזק מאשר האינפלציה הדוהרת, כי זה יוצר ספירלה קסמים שקשה לברוח. הציפייה כי המחירים יהיו נמוכים מחר עשוי לעודד צרכנים לעכב רכישות, מדכא דרישה ואילצו חברות לחתוך מחירים ידי אפילו יותר. המחירים נופל גם לנפח אמיתי בנטל החוב (כלומר, עלייה אמיתית הריבית) גורם לכשל פשיטת רגל של הבנק. זה גורם דפלציה מסוכן במיוחד עבור כלכלות שיש כמויות גדולות של החוב של החברה. החמורה ביותר של כל, דפלציה יכול לגרום המדיניות המוניטרית לא יעילה: הריבית הנומינלי אינו יכול להיות שלילי, אז המחירים אמיתי יכול להיתקע גבוה מדי.