"לא תהיה לווה ולא המלווה להיות," כתב שייקספיר "המלט". למעשה, הזמינות של החוב, והנכונות לעשות את זה, הוא מרכיב חיוני של צמיחה כלכלית, כי זה מאפשר ליחידים, חברות וממשלות לבצע השקעות לא אחרת שיוכלו להרשות לעצמם. המחיר של החוב היא הריבית. עד לאחרונה, ההלוואות היה פעילות הנשלטת על ידי הבנקים (למרות משכנתאות עבור אנשים קונים את בתיהם כבר מזמן זמין מ מיוחד דיור מוסדות חיסכון). מאז ה-60 החוב הפך יותר ויותר זמין ממקורות אחרים. חברות נמכרו טריליוני דולרים של איגרות חוב למשקיעים בשווקים הפיננסיים. יחידים הצליחו לשאול בכרטיסי אשראי, ויש למי יש למי לפנות המשכון מלווים בריבית, אשר גובים שיעור גבוה מאוד של ריבית. חובות המגזר הפרטי הכולל בשנת 2003 היה בסביבות 150% מהתוצר ב ארצות הברית, לעומת פחות מ- 100% בשנת 1928. ברוב המדינות, עד כה הלווה יחיד הגדול ביותר הוא המדינה, באמצעות חוב לאומי.